כל חוויה היא חלק מההתפתחות שלנו

כל צעד שאנחנו עושות וביניהם גם הקשיים שכולנו חוות עכשיו- הם חלק מנתיב ההתפתחות והגדילה שלנו. כל חוויה שעוברת דרכנו, תורמת לעיצוב וליצירה של האני הטוב הגבוה ביותר שנוכל להיות. כשאני פותחת את העיניים ורואה מה שקורה בעולם עכשיו אני נזכרת, בתקופות קשות בחיים שלי, למשל מול מחלה לא פשוטה במשפחה, או מול משבר כלכלי, כשעמדתי מול הבריאה והקול הכי חזק שהיה בי היה, למה? למה אני חווה את זה, למה זה מתרחש, ובגירסה הקורבנית- למה זה מגיע לי??? ובאמת כשפותחים חדשות וקוראים על כפייה על תכניות קשות בנוגע לילדים על סגרים ללא סיבה על חוסר הגיון על התחממות גלובאלית(?) ובייחוד על אובדן הדרך הערכית, המוסרית, האנושית, ההגיונית- של ההנהגה ושלנו כחברה כשקוראים את הפילוג, את ההסתה, את השנאה… אין איך לומר את זה- הלב מתמלא פחד הגוף מתמלא חרדה. ואז אני נזכרת שכשאני מסתכלת אחורה על אותן תקופות של פחד אישי אני יודעת שהיו בהן בשבילי שיעורים חשובים מאוד להתפתחות שלי, והצעידה בדרכים האלו הביאו אותי למקומות מופלאים, כשאני מצויידת במתנות שקיבלתי במהלך הלמידה. וזה אולי הדבר היחיד שנשאר לנו לעשות בתקופה של אובדן שליטה מוחלט על כל מה שהכרנו וחשבנו שאנחנו יודעים- לזכור שיש פה שיעור גדול ולקוות שנסתכל אחורה בעוד כמה שנים ונגיד- וואו, איזה שיעור עוצמתי זה היה! כמה למדתי ואיך השתפרתי ואיזו דרך מדהימה עשיתי דרך הקושי, והגעתי דרכו למקום כל כך מפותח ונפלא. עכשיו רק נשאר להזכיר לאנושות ששיעורים לא חייבים להילמד דרך קושי, שיש עוד דרכים מעולות ללמידה- דרך השראה, שיתוף ידע, שעשוע וחקירה ושאפשר לצמוח באור ולא בחשיכה. אז בסופ"ש הזה אני מתרגלת, להסתכל על הכול ממעוף הציפור, ולזכור שכל חוויה וכל שיעור מעצימים עוד את הלמידה שלי, מפתחים אותי וגורמים לי לגדול, וכל גדילה כזו מאפשרת לי להיות על נתיב ההתפתחות הנשמתי שלי,

תואמים לתכנית הגדולה שמתוכננת בשבילי,

ומאפשרים לי לדייק עוד את יעוד חיי ולהיות עוד יותר טובה.